בן קדושים

זיידא נולד בליזענסק

זיידא היה בן למשפחת ב"ק (ר"ת של בן קדושים?) המכונה בעק 
זיידא ספר שאחרי המלחמה הראשונה היה פעם על קברי אבות בפשעמיש וראה מצבות עם השם ב"ק ומסתמא הסבו את השם לבעק בשפת אידיש.
דוד יוחנן ע"ה אמר השערה אחת על מקור שם המשפחה שראש משפחת ב"ק נהרג על קדוש השם וצאצאיו כונו "בני קדושים".  בדומה לזה ישנם משפחות ז"ק שם מצוי במשפחות מליטא ורוסיה, בקו"ן מוזכר בספר "די הייליגע שטאט צאנז" לר' שלמה זלמן לעהרער, שהיה ראש הקהל באנטווערפען יצ"ו - ודומיהן.

ר' משה חיים נתייתם מאביו ר' אברהם ישעיה בגיל צעיר מאד - כבר שנין תרין - ואמו גדלתו וניסתה להתפרנס לבד ברוכבה העירה על סוס כדי להביא טרף לביתה - עד שנישאה שנית.

דודה שרה ע"ה ספרה בשם אברהם "וולי" טעלער ע"ה שבאשר אמו האלמנה התחתנה בשנית נאלץ העלם לישון על ספסלי בית המדרש ונשים רחמניות היו מביאות אוכל לבחורים שמזה הוא התפרנס מגיל שש עד לפני הבר מצוה, אז עבר הילד לגור בעיר מולדתו(?) שינאווע בביתו של הרה"ק משינאווע מוה"ר יחזקאל שרגא הלבערשטאם זצוקללה"ה בן הרה"ק מצאנז זצ"ל שם נתגדל.  שם התיידד עם עוד יתום - מי שלעתיד נהיה אדמו"ר מפשעווארסק הרה"ק ר' איציקל זצ"ל, שגר בסוף ימיו באנטווערפען יצ"ו – אביו הרה"צ ר' נפתלי אלימלך געווירצמאן זצ"ל, המכונה ר' מילך רודניקער, נפטר כשהיה בגיל רך.  הם נסעו יחד עם רבם אומנם (גם ר' איציקל – בהיותו יתום מאביו ר' מילך מרודניק (?) נתגדל בבית השינאווער רב זצ"ל) לבעלזא.  אחרי פטירת השינעווער רב התחיל לנסוע למוהרי"ד מבעלזא וגם בניו אחריו הרה"ח ר' אברהם'טשע הי"ד וזיידא המשיכו בדרכו זו.

הרה"ק משינאווא חיתנו בראשונה אבל הזווג לא עלתה יפה ואז זיידא משה חיים השתדך עם בת זוגו בזו"ש מרת שרה בת ר' דוד ולאה וואססערמאן מליזענסק.  היה בבארא פארק איש אחד מליזענסק, חסיד בעלזא בשם אויבערלענדער שהיה אומר לאבא שהוא עוד זוכר את ר' דוד סבו מליזענסק שהיה א וואוילע איד (=יהודי טוב).  זיידא נולד בליזענסק, לפני שהמשפחה שמנתה תשעה נפשות עברה לפשעמיש.

זיידא נסע עוד בתור ילד בגיל שתים עשרה לבעלזא מפשעמיש פעם ראשונה.

When the German army invaded the country

During WWII, my father’s family lived in exile on the Wipstraat in Antwerp, Belgium. 

When the German army invaded the country, my grandfather R’ Getzel Beck Z”L (he lived and was Niftar in London in 1977) – who felt the wrath of these murderers on his own skin before fleeing Vienna – decided to pack up and leave immediately.  

They packed their meagre belongings and set out on foot, joining the masses that clogged up the roads leading to the Belgian coast.  

When they reached a waystation and my grandfather realised that they would never make it, having to schlepp small children under the constant threat of bombers flying overhead, he hailed a buggy pulled by horse and paid the driver handsomely.  

They were all settled - about ten souls in all, including his parents and siblings – when a Jewish man appeared and offered his gold watch to the driver.   

The coachman ordered all of our family off and accepted the new ‘customer’ with his eleven family members – against the protestations of my grandfather.  

A couple of hours later, when my grandfather succeeded in finding another wagon, they were well on their way when the driver told him to make sure that no one of the children look out of the wagon as there was an air raid not long before and the sights would not be welcoming… 

My grandfather did look and saw: a wagon and horse with the driver and all its passengers lifelessly strewn about the surrounding area, HaShem Yikom Domom.  

Indeed, he recognised the ‘customer’ and his family as well as the wagon driver who ordered him off, thereby saving his life as well as those of his whole family!

שמואל שארף

בנו הבכור של ר' יעקעלע זצ"ל – שמואל – לא מוזכר בתוך ספריו עם שאר בניו אולי מפני שלא האריך ימים ונפטר בדמי ימיו על פני אביו.

בהקשר לזה מסופר שהרה"ק מצאנז זצ"ל היה פעם יושב בתוך ביתו עם החסידים וקרא למשמשו ואמר לו שיצא מחוץ לעיר ובמקום פלוני יפגוש יהודי שמהלך בדרך בינות השדות – כמו שהיה מצוי אז שאנשים הולכים רגלי ממקום למקום – ויבקש בשמו שיואיל נא בטובו לסור לביתו. 

הרב מצאנז המשיך ואמר לו: "הרי ההוא לא יתרצה מיד לבוא אתך, מפני שהוא מסתופף בצל הרבי מרוזין זצ"ל (כידוע דגבה טורא ביניהם ואכמ"ל), אז תביאו על כתפיך - "זאלסטו איהם אהער ברענגען אויף דיינע פלייצעס" (הרב אמר מלת כתפיים בלשון פולנית אלא ששכחתי את המלה המדוייקת). 

אחרי זמן מה הגיע המשמש עם האורח והרב מצאנז כבדו מאד, בהיותו בן תלמידו–חסידו הדיין ר' יעקעלע שארף מאושפיצין והיה לפלא בעיני המסובים שהוא מקרב מישהו ממחנה רוזין.

כשהבחין הרב מצאנז את תמיהתם אמר להם למה אתם תמהים, ער איז פון אונזערע מענטשען. 

אף אחד לא הבין וגם לא ההין לשאול פשר הדברים, אמנם אחרי כמה שנים כשנפטר הרב מצאנז לעולמו, נודע שבאותו היום גם נפטר החסיד הזה לפני זמנו והיה לפלא.