בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות - חלק ג'

היה תלמיד מובהק מבעל "מחזה אברהם" דער בראד'ער רב
גם הכיר הרבה מרבני ואדמו"רי הדור הקודם, שהגיעו לווינה בתוך גל הפליטים ממלחמת העולם הראשונה.  ביניהם היו הרב ישעיה פירסט, הרב יונתן שטייף, הרב אכס ואדמו"רי בית רוזין כמו הרבי מהוסיאטין, טשורטקוב, בויאן וקופישניץ.  ר' יוסף ענגעל גם גר אז בווינה וכן הרב שלמה באומגארטען שהגיע ללונדון ועמד בראש קהלת תורה עץ חיים - ממשיך דרכה של ה"שיף שוהל" הווינאית.

כשהיה זיידא בחור הגיע פעם הרבי מליובאוויטש הריי"צ (רבי יוסף יצחק) זצ"ל לווינה ובשבת קדש עם דמדומי חמה הוציאו את ספר התורה לקריאת התורה והיו שם המון אנשים. הרבי פנה לזיידא ואמר לו: "יונגערמאן, דו קענסט דאך ליינען, געה צו!" וזיידא אכן קרא בתורה לפני תפלת מנחה.
זיידא היה באמת איש האשכולות שהיה שוחט וגם מוהל, סופר וגם בעל קורא, ועדיין ישנם יהודים בלונדון שזוכרים אותו בתור שליח ציבור שהופעתו, קולו הנעים והשירים ששמעו ממנו השאירו עליהם רושם בל יימחה עד היום הזה (קרי: כל ימי חייהם).

אחרי נשואיו עם סבתא זלאטא קבעו משכנם בקראקא, שם נולדו להם הבן הבכור אשר קראוהו ע"ש מוהרי"ד מבעלזא שנפטר זמן קצר לפני כן בשנת תרפ"ז, ה"ה הרה"ח ר' יששכר דוב בעק (המכונה ראוכווערקער) הגר כיום בבני ברק והבת מלכה שנקראה על שם אם אם אמה אשת ר' יוחנן פעטצענבוים מקאלוואריע הסמוך לקראקא.

הוא פתח בית מסחר לרהיטים שהיתה בשותפות עם עוד אברך בנש"ק אבל העסק לא עלתה יפה ולכן עקרו לוינה עיר הבירה האוסטרית והתיישב ב'שיף גאססע'.

באחד המחסנים של בית הכנסת של קהלת תורה עץ חיים, הנקראת שיף שוהל פתח משחטה לעופות.

בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות - חלק ב'

זיידא היה מה"ווינער בחורים" שהיו נקראים ככה על שם שהיו מארגנים נסיעות לבעלזא על הימים הנוראים וגם היו מגיעים למקומות שם שהה מוהרי"ד זצוקללה"ה כמו מארינבאד.

הוא היה בעת שהאוטובוס נתקע באמצע הדרך לבעלזא, כשחלק מהבחורים נשארו בסלאוואקיע על יום טוב וקומץ קטן של בחורים עשו את דרכם לבעלזא.

הרב חנוך העניך פאדווא זצ"ל שהיה רב בלונדון סיפר ליוחנן שכשעדיין בתור נער צעיר רצה מאד לשהות במחיצת הרבי מבעלזא, היה זה בסוף ימיו של מוהרי"ד זצ"ל.  זיידא אירגן עבורו את המסמכים הנדרשים לעבור את הגבולות מאוסטריה לסלאוואקיע ומשם לפולין הגליצאית - כולל כמה שטרי כסף להוצאות הדרך.  הרב פאדווא הדגיש שכל חייב הוא חש הכרת טובה לזיידא על שבזכותו שהה בבעלזא על הימים הנוראים של שנת תרפ"ז - שנתו האחרונה עלי אדמות של מוהרי"ד זצ"ל.

בבחרותו היה פעם בדרך חזרה ממארינבאד באותה רכבת בה נסע מוהרי"ד לבעלזא, ובתחנת רכבת של זשעלין (Zlín) התפצל הרכבת לשתים: חלק מהקרונות המשיכו מזרחה לכיוון בעלזא וחלק מהם נסע לווינה.  כנראה שהקטר עבור הרכבת לווינה התאחרה אז החליט זיידא לנצל את ההזדמנות ולשהות במחיצת רבו לעוד קצת זמן, עד שיגיע הזמן לנסוע הלאה.  כשמוהרי"ד ראה את הבחור מגיע לרכבת, שאלו לפשר הדבר שחזר אליהם וכששמע שיש איזה איחור, פנה לאחד הגבאים ואמר לו לתת לו לחם - זה היה "שווארץ פויעריש ברויט" ממה שנשאר בבית הרב ז"ל ולקחו אותם צידה לדרך.  הגבאי רצה לתת רק חתיכת לחם וכשראה מוהרי"ד שהוא מתכונן לפרוס פרוסה מהלחם אמר לו שיתן לידיו את כל הלחם.  מרן ניגש לחלון ומסר לזיידא את כל הלחם באומרו "נא דיר ברויט" (הא לך לחם).  זיידא היה תמיד מודה שזכות מוהרי"ד עמדה לו להנצל הוא ומשפחתו מחרפת רעב בשנות המלחמה הקשות, ושמרן חזה מראש מה יכול לקרות ולכן הקדים רפואה למכה בברכתו שיהיה לו לחם.

בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות - חלק א'

בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות

טאנטע שרה ספרה שזיידא משה חיים היה רוכל לבדים 'טקסטיל' בסביבות עיר הבירה וויען והיו כל אנשי האצולה מכל ערי הבירה באירופה מגיעים לקנות אצלו.

זיידא היה מאד אדוק ורצה שכל המשפחה תחזיק ביהדותם ולכן כשהיה רואה את אחיותיו קוראות בספרים חיצונים – שהיה נפוץ אז מאד שחילקו חינם אין כסף לכל הרוצה ליטול – היה תופס אותם הספרים וזורקם מביתם.

האחים בעק נדדו ללמוד תורה במאטערסדורף אצל הרב דשם שהחזיק שם ישיבה.  בתו הרבנית ??????? סיפרה לבני המשפחה שלנו בהזדמנות שהיא עוד זוכרת את הניגונים שהבחורים בעק מווינה היו שרים בעתות שמחה ובשבתות, שהיו מנגנים טובים והטביעו חותמם החסידי על הבחורים בישיבה.

סיפרו לי שהרה"צ ר' שמעלקא פינטער מביקאווסק-וינה-לונדון העיד על ר' געציל בעק שהוא היה מהבחורים היחידים בוינה המודרנית ששמרו על גחלת היהדות ולא נמשכו אחרי רוח הזמן שכל הבחורים הלכו לגמנסיא להשתלם באיזה חכמת המלאכה מפני שבלעדי התעודה לא היו להשיג שידוך שכל הבנות רצו מישהו עם בילדונג שיביא פרנסה לבית אבל לא כן דרכו של הבחור געציל שעד גיל עשרים ותשע ישב באהלה של תורה.

בתור השתדלות להשיג טרף לביתו העתידית למד הלכות שחיטה, מילה וסופרות ונבחן יחד עם ר' יוחנן האכהייזער אשר בתור בחור מבערלין הגיע לוינה להבחן אצל הרה"ג ר' מאיר אראק זצ"ל ולבסוף השתדך איתו כשנכדו מנשה כותב השורות אלו לקח לאשה את בת ר' משה עזרא, בנו של ר' יוחנן ז"ל בשנת ה'תשמ"ז בלונדון.

כחלק מלימודיו להשתלם בתור מוהל מומחה, הוא למד את חוקי הרפואה השייכים לפצעים והטיפול בהם, באומרו שהוא רוצה להיות סמוך ובטוח באם יקרה איזה תקלה שיהיה לו הידע והנסיון לטפל במצב מבלי להביא את הילד לידי סכנה ח"ו.