Friday, February 27, 2015

When the German army invaded the country

During WWII, my father’s family lived in exile on the Wipstraat in Antwerp, Belgium. 
When the German army invaded the country, my grandfather R’ Getzel Beck Z”L (he lived and was Niftar in London in 1977) – who felt the wrath of these murderers on his own skin before fleeing Vienna – decided to pack up and leave immediately.  
They packed their meagre belongings and set out on foot, joining the masses that clogged up the roads leading to the Belgian coast.  
When they reached a waystation and my grandfather realised that they would never make it, having to schlepp small children under the constant threat of bombers flying overhead, he hailed a buggy pulled by horse and paid the driver handsomely.  
They were all settled - about ten souls in all, including his parents and siblings – when a Jewish man appeared and offered his gold watch to the driver.   
The coachman ordered all of our family off and accepted the new ‘customer’ with his eleven family members – against the protestations of my grandfather.  
A couple of hours later, when my grandfather succeeded in finding another wagon, they were well on their way when the driver told him to make sure that no one of the children look out of the wagon as there was an air raid not long before and the sights would not be welcoming… 
My grandfather did look and saw: a wagon and horse with the driver and all its passengers lifelessly strewn about the surrounding area, HaShem Yikom Domom.  
Indeed, he recognised the ‘customer’ and his family as well as the wagon driver who ordered him off, thereby saving his life as well as those of his whole family!

Thursday, February 05, 2015

שמואל שארף

בנו הבכור של ר' יעקעלע זצ"ל – שמואל – לא מוזכר בתוך ספריו עם שאר בניו אולי מפני שלא האריך ימים ונפטר בדמי ימיו על פני אביו.

בהקשר לזה מסופר שהרה"ק מצאנז זצ"ל היה פעם יושב בתוך ביתו עם החסידים וקרא למשמשו ואמר לו שיצא מחוץ לעיר ובמקום פלוני יפגוש יהודי שמהלך בדרך בינות השדות – כמו שהיה מצוי אז שאנשים הולכים רגלי ממקום למקום – ויבקש בשמו שיואיל נא בטובו לסור לביתו. 
הרב מצאנז המשיך ואמר לו: "הרי ההוא לא יתרצה מיד לבוא אתך, מפני שהוא מסתופף בצל הרבי מרוזין זצ"ל (כידוע דגבה טורא ביניהם ואכמ"ל), אז תביאו על כתפיך - "זאלסטו איהם אהער ברענגען אויף דיינע פלייצעס" (הרב אמר מלת כתפיים בלשון פולנית אלא ששכחתי את המלה המדוייקת). 
אחרי זמן מה הגיע המשמש עם האורח והרב מצאנז כבדו מאד, בהיותו בן תלמידו–חסידו הדיין ר' יעקעלע שארף מאושפיצין והיה לפלא בעיני המסובים שהוא מקרב מישהו ממחנה רוזין.
כשהבחין הרב מצאנז את תמיהתם אמר להם למה אתם תמהים, ער איז פון אונזערע מענטשען. 
אף אחד לא הבין וגם לא ההין לשאול פשר הדברים, אמנם אחרי כמה שנים כשנפטר הרב מצאנז לעולמו, נודע שבאותו היום גם נפטר החסיד הזה לפני זמנו והיה לפלא.

Tuesday, January 27, 2015

ר' ישראל מרדכי שארף ז"ל

ר' ישראל מרדכי שארף ז"ל היה בן הרה"ג מוה"ר משה יעקב שארף זצ"ל המכונה בדרך חיבה ר' יעקעלע אושפעצינער. הוא נסע לפראנקפורט אם מיין לדרוש ברופאים ונפטר שם ומנוחתו כבוד בבית החיים שם.
ר' יעקעלע היה דומ"ץ בעיר אושפעצין משך הרבה שנים ושם חלקת מחוקק ספון והקימו אהל על קברו.
לפי השמועה שרדה האהל את השואה האיומה, על אף היותה בבית החיים של העיר אשר לידו הוקם מחנה ההשמדה הגדולה ביותר בהסטוריה.
חיבר חידושים עה"ת וש"ס והדפיסו מהם ספרי 'דרכי יושר' שם גם תמצא דברים נכוחים מתולדותיו. 
מיוצאי חלציו ישנם כיום (לפי ספר היוחסין שהכין עופר גור*) כחמש אלף(!) צאצאים, בהם אלפי יהודים יראים ושלמים בקהלות החסידיות בעלזא, באבוב וכדומה, שמה תמצא משפחות שארף, קאנער ועוד.
היאהרצייט של סבתא שרה פעטצנבוים חל ביום כ"ח או כ"ט באב.
הדוד מוט'ל מבראזיל ע"ה, בעלה המנוח של הדודה מלכה לאנדאו שתחיה, נקרא על שמו.
http://www.oferiko.com/family/scharf.html*

תמונות מהמצבה של הרב ישראל מרדכי פטצנבאום נשלח על ידי רבי אליהו פריעדמאן ממשפחת פעטצענבוים העניפה

Thursday, January 22, 2015

ימי קדם - מקורות המשפחה

ימי קדם - מקורות המשפחה

הסבתא זלאטא ספרה לי שמתייחסים אנו לר' משה הדרשן מקראקא שצאצאיו בשם גראיאווער באנטווערפען הו"ל הספר "דרש משה"
הסבתא זלאטא ספרה לי גם שמתייחסים אנו לבעל ה"מגלה עמוקות" שהיה רב בקראקא.

אביה היה ר' יוחנן פעטצינבוים, יהודי נמוך קומה אבל גבוה שמכמו ולמעלה במדותיו התרומיות, בהתנהגותו בדרכי חסידים ובשמחתו התמידית.
שם משפחתו היתה באמת לעדניצער אלא מפני שאביו (או אבי אביו) בתור איש חסיד מהחסידים הראשונים, שמחאו תמיד כף אל כף בתפלה, מתוך שמחה של מצוה, לכן כינו אותו פעטצענבוים, על שם ה"פעטש".

ר' יוחנן עוד נסע לאדמו"ר מצאנז זצוללה"ה אשר היה אומר עליו שהוא מהחסידים היחידים שבאים אליו עם חמשה בנים מלובשים בבגדי חסידים, שלא שינו את לבושם ושמרו על מסורת יהודית שלימה.
כשעלה ה'דברי חיים' לגנזי מרומים התחיל ר' יוחנן לנסוע לבעלזא.  
כנראה זכה ר' יוחנן להיות אצל שלשה צדיקי בית בעלזא: מוהר"י, מוהרי"ד ומוהר"א זי"ע.

פעם הזכיר יצחק לנדאו שליט"א, שהיה משמש את הרב ז"ל בארץ ישראל את ר' יוחנן סבו שבו ביום היה היארצייט (בד' אדר - ידוע למישהו התאריך המדוייק?) אז נענה דער רוב ז"ל: "דער אלטיטשקע פלעגט קומען קיין בעלזא מיט אלע זיינע קינדער".  
וסבתא סיפרה לי שפעם הגיעו לבעלזא אל מרן מוהרי"ד זצוללה"ה ונתן תפוח לאביה, ומאחר שהיו עמו בניו חתניו ונכדיו הגיע לכל אחד כְּפוּל...

אמו של ר' יוחנן פעטצינבוים היתה ממשפחת ראזענפעלד, ואחד מהנכדים היה גר אחרי המלחמה הנוראה במאנטאווידעאו ושינה שמו ללאווען (Lowen) ובן שלו ר' מענדל שליט"א גר בסטמפורד הילל ויש לו כתב יחוס של משפחת ראזענפעלד.

חמיו של ר' יוחנן פעטצינבוים היה ר' ישראל מרדכי שארף ז"ל שנפטר ונטמן בפראנקפורט (או וינה?) אחרי שנסע לשם לחפש מזור למחלתו.

Wednesday, January 21, 2015

My letter, following the article that was published in the HaModia

Re: Captain Monheit
Mr Monheit was a Heaven-sent Shaliach to help our family cross the French border into Switzerland, which - in those perilous days - was literally a life saver. 
Although my late grandfather R' Getzel Beck z"l may have had an opportunity to thank him after the war, we would like - through the pages of HaModia - to practice הכרת טובה to the captain for throwing caution to the wind in his quest to save as many Yiddishe refugees as was possible.
In the name of Families Beck (Bene Beraq, London & Antwerp ), Landau (Sao Paulo), Kluger (London) & Goldberg (Edgware) and hundreds of our children, grandchildren and great grandchildren, I hereby salute the Captain and wish Chaplain Monheit Yiddishe Nachas and a healthy long life ad 120.
Menasche Scharf (Beck)

Monday, January 19, 2015

ימים ידברו

בס"ד
ימים ידברו

והוא ילקוט קורות משפחת בעק מוויען בזמן מלחמות העולם, לדעת צדקות השם ונפלאותיו אשר עשה, בהראותו חסדו ואמיתו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ובצמא - למען ידעו דורות את כל הקורות, וילמדו להבין מזימות פועלי און, ומאת השם היתה זאת, בהראותו מופת ואות - כי מלאכיו יצוה ואחד מני אלף לזכור.

התחלתי בעבודת הכתיבה בשנות ילדותי, כשסבתא היתה גרה בביתנו שבבלגיה, אבל תכריך הכתבים שהכיל הרבה חומר ששמעתי ממנה הלך לאיבוד כשעברתי ללונדון והקופסה שהכילה את כל המחברת נאבדה למגינת לבבי.

התחלתי עוד הפעם לכתוב מה שנשאר בזכרוני ליל ד' כסלו ה'תשס"ב פה לונדון יצ"ו

מאד הייתי רוצה לברך על המוגמר, ולכן אבקש מכל מי שקורא את קורות חיי משפחתנו: נא להודיעני על פרטים שאולי אינם ראויים להכתב, ולהאיר עיני בספורים שלא הכנסתים - בכוחות משותפים נוכל בעזהשי"ת לברך על המוגמר במהרה!

החותם בצפייה לשיתוף פעולה מלאה מכל צאצאי משפחתנו הענפה בע"ה, ובקרוב נוכל לסיים, להדפיס ולחלק לכלם הספר "ימים ידברו" אמן.