בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות - חלק ג'

היה תלמיד מובהק מבעל "מחזה אברהם" דער בראד'ער רב
גם הכיר הרבה מרבני ואדמו"רי הדור הקודם, שהגיעו לווינה בתוך גל הפליטים ממלחמת העולם הראשונה.  ביניהם היו הרב ישעיה פירסט, הרב יונתן שטייף, הרב אכס ואדמו"רי בית רוזין כמו הרבי מהוסיאטין, טשורטקוב, בויאן וקופישניץ.  ר' יוסף ענגעל גם גר אז בווינה וכן הרב שלמה באומגארטען שהגיע ללונדון ועמד בראש קהלת תורה עץ חיים - ממשיך דרכה של ה"שיף שוהל" הווינאית.

כשהיה זיידא בחור הגיע פעם הרבי מליובאוויטש הריי"צ (רבי יוסף יצחק) זצ"ל לווינה ובשבת קדש עם דמדומי חמה הוציאו את ספר התורה לקריאת התורה והיו שם המון אנשים. הרבי פנה לזיידא ואמר לו: "יונגערמאן, דו קענסט דאך ליינען, געה צו!" וזיידא אכן קרא בתורה לפני תפלת מנחה.
זיידא היה באמת איש האשכולות שהיה שוחט וגם מוהל, סופר וגם בעל קורא, ועדיין ישנם יהודים בלונדון שזוכרים אותו בתור שליח ציבור שהופעתו, קולו הנעים והשירים ששמעו ממנו השאירו עליהם רושם בל יימחה עד היום הזה (קרי: כל ימי חייהם).

אחרי נשואיו עם סבתא זלאטא קבעו משכנם בקראקא, שם נולדו להם הבן הבכור אשר קראוהו ע"ש מוהרי"ד מבעלזא שנפטר זמן קצר לפני כן בשנת תרפ"ז, ה"ה הרה"ח ר' יששכר דוב בעק (המכונה ראוכווערקער) הגר כיום בבני ברק והבת מלכה שנקראה על שם אם אם אמה אשת ר' יוחנן פעטצענבוים מקאלוואריע הסמוך לקראקא.

הוא פתח בית מסחר לרהיטים שהיתה בשותפות עם עוד אברך בנש"ק אבל העסק לא עלתה יפה ולכן עקרו לוינה עיר הבירה האוסטרית והתיישב ב'שיף גאססע'.

באחד המחסנים של בית הכנסת של קהלת תורה עץ חיים, הנקראת שיף שוהל פתח משחטה לעופות.

בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות - חלק ב'

זיידא היה מה"ווינער בחורים" שהיו נקראים ככה על שם שהיו מארגנים נסיעות לבעלזא על הימים הנוראים וגם היו מגיעים למקומות שם שהה מוהרי"ד זצוקללה"ה כמו מארינבאד.

הוא היה בעת שהאוטובוס נתקע באמצע הדרך לבעלזא, כשחלק מהבחורים נשארו בסלאוואקיע על יום טוב וקומץ קטן של בחורים עשו את דרכם לבעלזא.

הרב חנוך העניך פאדווא זצ"ל שהיה רב בלונדון סיפר ליוחנן שכשעדיין בתור נער צעיר רצה מאד לשהות במחיצת הרבי מבעלזא, היה זה בסוף ימיו של מוהרי"ד זצ"ל.  זיידא אירגן עבורו את המסמכים הנדרשים לעבור את הגבולות מאוסטריה לסלאוואקיע ומשם לפולין הגליצאית - כולל כמה שטרי כסף להוצאות הדרך.  הרב פאדווא הדגיש שכל חייב הוא חש הכרת טובה לזיידא על שבזכותו שהה בבעלזא על הימים הנוראים של שנת תרפ"ז - שנתו האחרונה עלי אדמות של מוהרי"ד זצ"ל.

בבחרותו היה פעם בדרך חזרה ממארינבאד באותה רכבת בה נסע מוהרי"ד לבעלזא, ובתחנת רכבת של זשעלין (Zlín) התפצל הרכבת לשתים: חלק מהקרונות המשיכו מזרחה לכיוון בעלזא וחלק מהם נסע לווינה.  כנראה שהקטר עבור הרכבת לווינה התאחרה אז החליט זיידא לנצל את ההזדמנות ולשהות במחיצת רבו לעוד קצת זמן, עד שיגיע הזמן לנסוע הלאה.  כשמוהרי"ד ראה את הבחור מגיע לרכבת, שאלו לפשר הדבר שחזר אליהם וכששמע שיש איזה איחור, פנה לאחד הגבאים ואמר לו לתת לו לחם - זה היה "שווארץ פויעריש ברויט" ממה שנשאר בבית הרב ז"ל ולקחו אותם צידה לדרך.  הגבאי רצה לתת רק חתיכת לחם וכשראה מוהרי"ד שהוא מתכונן לפרוס פרוסה מהלחם אמר לו שיתן לידיו את כל הלחם.  מרן ניגש לחלון ומסר לזיידא את כל הלחם באומרו "נא דיר ברויט" (הא לך לחם).  זיידא היה תמיד מודה שזכות מוהרי"ד עמדה לו להנצל הוא ומשפחתו מחרפת רעב בשנות המלחמה הקשות, ושמרן חזה מראש מה יכול לקרות ולכן הקדים רפואה למכה בברכתו שיהיה לו לחם.

בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות - חלק א'

בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות

טאנטע שרה ספרה שזיידא משה חיים היה רוכל לבדים 'טקסטיל' בסביבות עיר הבירה וויען והיו כל אנשי האצולה מכל ערי הבירה באירופה מגיעים לקנות אצלו.

זיידא היה מאד אדוק ורצה שכל המשפחה תחזיק ביהדותם ולכן כשהיה רואה את אחיותיו קוראות בספרים חיצונים – שהיה נפוץ אז מאד שחילקו חינם אין כסף לכל הרוצה ליטול – היה תופס אותם הספרים וזורקם מביתם.

האחים בעק נדדו ללמוד תורה במאטערסדורף אצל הרב דשם שהחזיק שם ישיבה.  בתו הרבנית ??????? סיפרה לבני המשפחה שלנו בהזדמנות שהיא עוד זוכרת את הניגונים שהבחורים בעק מווינה היו שרים בעתות שמחה ובשבתות, שהיו מנגנים טובים והטביעו חותמם החסידי על הבחורים בישיבה.

סיפרו לי שהרה"צ ר' שמעלקא פינטער מביקאווסק-וינה-לונדון העיד על ר' געציל בעק שהוא היה מהבחורים היחידים בוינה המודרנית ששמרו על גחלת היהדות ולא נמשכו אחרי רוח הזמן שכל הבחורים הלכו לגמנסיא להשתלם באיזה חכמת המלאכה מפני שבלעדי התעודה לא היו להשיג שידוך שכל הבנות רצו מישהו עם בילדונג שיביא פרנסה לבית אבל לא כן דרכו של הבחור געציל שעד גיל עשרים ותשע ישב באהלה של תורה.

בתור השתדלות להשיג טרף לביתו העתידית למד הלכות שחיטה, מילה וסופרות ונבחן יחד עם ר' יוחנן האכהייזער אשר בתור בחור מבערלין הגיע לוינה להבחן אצל הרה"ג ר' מאיר אראק זצ"ל ולבסוף השתדך איתו כשנכדו מנשה כותב השורות אלו לקח לאשה את בת ר' משה עזרא, בנו של ר' יוחנן ז"ל בשנת ה'תשמ"ז בלונדון.

כחלק מלימודיו להשתלם בתור מוהל מומחה, הוא למד את חוקי הרפואה השייכים לפצעים והטיפול בהם, באומרו שהוא רוצה להיות סמוך ובטוח באם יקרה איזה תקלה שיהיה לו הידע והנסיון לטפל במצב מבלי להביא את הילד לידי סכנה ח"ו.

הר"ס עולם – מלחמת העולם הראשונה

הוריו של זיידא הגיעו עם המון פליטים מפשעמישל שבגאליציע לעיר הבירה וויען ומצא דירה ברחוב טאבאר(?)

כשהגיע זיידא משה חיים לוויען דיבר עם בעלת הדירה כדי לסדר הכל עצהיו"ט ואז שאלה אותו אם יש לו ילדים. אז ענה זיידא "ניין" – היא הבינה שאין לו, עד שלמחרת השתוממה על המראה הזה שהגיעו בזה אחר זה תשעה ילדים...

ואלה שמות הילדים^§:

1. אברהם (ישעיה?) נישא לבת משפחת פאלגער מלאנצהוט. 
???  סיפור איך נהיה השידוך ???
הם גרו בקראקא והובלו מגטו רישא למחנות השמדה עם ששת ילדיהם הי"ד.  במגזין 'משפחה' משנת תשס"ט (בערך) מובא שהציל יהודים בגיטו ריישא, עד שהוא עם משפחתו הובלו ברכבת למחנות ההשמדה הי"ד.

2. מרדכי אליקים

3. מירל שנישאה למשה טעלער הי"ד היא נשארה עגונה למשך יובל שנים או יותר ר"ל

4. גולדא שנישאה לשבתי שווארץ הי"ד היא נשארה עגונה למשך יובל שנים או יותר ר"ל

5. יעקב יוסף (יוסקא) הי"ד

6. שרה ע"ה 

7. בת אחת שנסעה לדרום אפריקה ונישאה שמה ליהודי מתבולל.  היא כתבה להוריה שהיא שומרת שבת וכשרות ולדאבון לבם שחל"ח שבועות ספורות אחרי הולדת בנה הבכור שעקבותיו נעלמו ממשפחתנו בצוק העיתים, גם אחרי השתדלויות רבות מאברהם ישעיה טעללער שליט"א, כשהצליח להתביית בברונקס נו יורק אחרי השואה ורצה למצוא כמה שיותר מהמשפחה שאפשר.

8. בחורה הי"ד

9. עוד בן אחד היה להם בשם אלימלך שנפטר בבחרותו ר"ל

קורות הדורות

זיידא השתדך עם סבתא שהיתה בת הזקונים של ר' יוחנן ומלכה פעטצענבוים מקאלוואריא ליד קראקא. 

משפחת פעטצענבוים מנתה שלש עשרה נפשות, כולל ההורים והצעירה היתה סבתא זלטא, שנולדה לעת זקנתו של ר' יוחנן. האחיינים היו יותר מבוגרים ממנה, באשר נולדו מהבנים הגדולים במשפחה שהתחתנו הרבה זמן לפני שהיא נולדה. אחותה שלפניה היתה ה'טאנטע אסתר' אשת ר' הירש (צבי) יוסף הלוי סג"ל לאנדאו מבריגל. 

המשרתת הפולנית היתה מעוררת אותם כל יום, עושה "נעגעל וואסער" ואומרת אתם "מודה אני".  היא עבדה אצל המשפחה עשרות בשנים ולכן למדה לדבר אידיש וגם התפלות שמלמדים לתינוקות כשהם קטנים.

סבתא הלכה לבית הספר העירוני בה למדו כל הילדים – כיהודים כגויים יחד – אמנם בערב היתה לומדת קצת למודי קדש.  בית הספר שיסדה שרה שענירער 'בית יעקב' בקראקא היה "רק עבור האדוקים" (נאר פאר די פרומע מיידלעך - בלשונה).

את חופשת הקיץ (או החורף?) הם בילו באזור ההררי שבפולין בשם זאקופאנע.

לר' יוחנן היה לו בית חרושת לרהיטים והיה מסילת ברזל מיוחדת שהובילה קרונות הרכבת הישר לתוך בית המסחר, כדי לאפשר הטענת הסחורות שהובלו לכל ארצות תבל.  הם מכרו אפילו לארה"ב שם היה יבואן שקנה כל פעם הרבה סחורה בהקפה ולמועד ההזמנה הבא סילק את החשבון הקודם.  פעם שלח את ההזמנה החדשה ולא צירף את התשלום למשלוח הקודם, אולם ר' יוחנן רצה לשלוח הסחורה עוד הפעם בהקפה, על פי בקשת הסוחר.  אשתו שגם היא היתה מעורבת בענייני המסחר הגיעה למפעל בשעה שהרכבת היתה כבר מוכנה לנסוע עם הסחורה החדשה לנמל וכששמעה שהסוחר מאמריקה עדיין לא שילם עבור המשלוח הקודם היא לא נתנה בשום אופן להרשות את המשלוח החדש.  כל הסחורה פורקה מהקרונות והרכבת עזבה בלי הסחורה – דבר שהיה חריג מאד מפני שרוב הסוחרים לפעמים משלמים על שתי משלוחים יחד – ומה כל הרעש אם מחכים עוד קצת על הכסף?  אולם אחרי שבוע-שבועיים נודע שהכלכלה באמריקה קרסה לגמרי, מה שאחר כך כונה "גרעיט דעפרעשען" ואז נוכחו לדעת הבינה היתירה בה חוננה אשת חיל זו.

ר' יוחנן ע"ה היה חסיד נלהב של הרבי מצאנז ה"דברי חיים" זצ"ל.  ביתו היתה פתוחה לאורחים ובתוכם רבנים ורביים חשובים כמו מרן מהרי"ד ומרן מהר"א זצוללה"ה וגם הרה"ק ה"קדושת ציון" הי"ד אשר בנו המהר"ש השני מבאבוב העיד שאביו התאכסן בבית זקנינו.  זה היה כשנסעתי עם אחי אהרן נ"י ועם ר' אברהם יודא פאלגער הי"ו בן ר' יוס'ל ז"ל מלאנצהוט לאמריקא, לשהות במחנה קיץ שלוה שע"י חסידי באבוב, אחר שהרה"ח המפואר ר' שאול הוטערער, מזקני וחשובי חסידי באבוב זצ"ל שלח את שלושתנו שמה בקיץ של שנת ה'תש"ם, ימים ספורים אחרי האסון של הריגת הבה"ח כהנא מפאריז בידי מחבל פלשתיני ימ"ש - שהיה אמור לנסוע יחד עם פרחי אגודת ישראל בבלגיה למחנה קיץ.

ר' יוחנן שהיה איש אמיד ומופיע ברשימות של כולל גאליציען תחת העיר קאלוואריא וגם בכמה ספרים מופיע שמו ברשימת ה"פרענומעראנטען" (דמי קדימה).

ר' יוחנן נפטר בשיבה טובה בקאלוואריא ומאחר שלא היה במקום בית החיים יהודי, נקבר בעיירה שכנה 'זאגור'.

בן קדושים

זיידא היה בן למשפחת ב"ק (ר"ת של בן קדושים?) המכונה בעק 
זיידא ספר שאחרי המלחמה הראשונה היה פעם על קברי אבות בפשעמיש וראה מצבות עם השם ב"ק ומסתמא הסבו את השם לבעק בשפת אידיש.
דוד יוחנן ע"ה אמר השערה אחת על מקור שם המשפחה שראש משפחת ב"ק נהרג על קדוש השם וצאצאיו כונו "בני קדושים".  בדומה לזה ישנם משפחות ז"ק שם מצוי במשפחות מליטא ורוסיה, בקו"ן מוזכר בספר "די הייליגע שטאט צאנז" לר' שלמה זלמן לעהרער, שהיה ראש הקהל באנטווערפען יצ"ו - ודומיהן.

ר' משה חיים נתייתם מאביו ר' אברהם ישעיה בגיל צעיר מאד - כבר שנין תרין - ואמו גדלתו וניסתה להתפרנס לבד ברוכבה העירה על סוס כדי להביא טרף לביתה - עד שנישאה שנית.

דודה שרה ע"ה ספרה בשם אברהם "וולי" טעלער ע"ה שבאשר אמו האלמנה התחתנה בשנית נאלץ העלם לישון על ספסלי בית המדרש ונשים רחמניות היו מביאות אוכל לבחורים שמזה הוא התפרנס מגיל שש עד לפני הבר מצוה, אז עבר הילד לגור בעיר מולדתו(?) שינאווע בביתו של הרה"ק משינאווע מוה"ר יחזקאל שרגא הלבערשטאם זצוקללה"ה בן הרה"ק מצאנז זצ"ל שם נתגדל.  שם התיידד עם עוד יתום - מי שלעתיד נהיה אדמו"ר מפשעווארסק הרה"ק ר' איציקל זצ"ל, שגר בסוף ימיו באנטווערפען יצ"ו – אביו הרה"צ ר' נפתלי אלימלך געווירצמאן זצ"ל, המכונה ר' מילך רודניקער, נפטר כשהיה בגיל רך.  הם נסעו יחד עם רבם אומנם (גם ר' איציקל – בהיותו יתום מאביו ר' מילך מרודניק (?) נתגדל בבית השינאווער רב זצ"ל) לבעלזא.  אחרי פטירת השינעווער רב התחיל לנסוע למוהרי"ד מבעלזא וגם בניו אחריו הרה"ח ר' אברהם'טשע הי"ד וזיידא המשיכו בדרכו זו.

הרה"ק משינאווא חיתנו בראשונה אבל הזווג לא עלתה יפה ואז זיידא משה חיים השתדך עם בת זוגו בזו"ש מרת שרה בת ר' דוד ולאה וואססערמאן מליזענסק.  היה בבארא פארק איש אחד מליזענסק, חסיד בעלזא בשם אויבערלענדער שהיה אומר לאבא שהוא עוד זוכר את ר' דוד סבו מליזענסק שהיה א וואוילע איד (=יהודי טוב).  זיידא נולד בליזענסק, לפני שהמשפחה שמנתה תשעה נפשות עברה לפשעמיש.

זיידא נסע עוד בתור ילד בגיל שתים עשרה לבעלזא מפשעמיש פעם ראשונה.