זיידא היה מה"ווינער בחורים" שהיו נקראים ככה על שם שהיו מארגנים נסיעות לבעלזא על הימים הנוראים וגם היו מגיעים למקומות שם שהה מוהרי"ד זצוקללה"ה כמו מארינבאד.
הוא היה בעת שהאוטובוס נתקע באמצע הדרך לבעלזא, כשחלק מהבחורים נשארו בסלאוואקיע על יום טוב וקומץ קטן של בחורים עשו את דרכם לבעלזא.
הרב חנוך העניך פאדווא זצ"ל שהיה רב בלונדון סיפר ליוחנן שכשעדיין בתור נער צעיר רצה מאד לשהות במחיצת הרבי מבעלזא, היה זה בסוף ימיו של מוהרי"ד זצ"ל. זיידא אירגן עבורו את המסמכים הנדרשים לעבור את הגבולות מאוסטריה לסלאוואקיע ומשם לפולין הגליצאית - כולל כמה שטרי כסף להוצאות הדרך. הרב פאדווא הדגיש שכל חייב הוא חש הכרת טובה לזיידא על שבזכותו שהה בבעלזא על הימים הנוראים של שנת תרפ"ז - שנתו האחרונה עלי אדמות של מוהרי"ד זצ"ל.
הרב חנוך העניך פאדווא זצ"ל שהיה רב בלונדון סיפר ליוחנן שכשעדיין בתור נער צעיר רצה מאד לשהות במחיצת הרבי מבעלזא, היה זה בסוף ימיו של מוהרי"ד זצ"ל. זיידא אירגן עבורו את המסמכים הנדרשים לעבור את הגבולות מאוסטריה לסלאוואקיע ומשם לפולין הגליצאית - כולל כמה שטרי כסף להוצאות הדרך. הרב פאדווא הדגיש שכל חייב הוא חש הכרת טובה לזיידא על שבזכותו שהה בבעלזא על הימים הנוראים של שנת תרפ"ז - שנתו האחרונה עלי אדמות של מוהרי"ד זצ"ל.
בבחרותו היה פעם בדרך חזרה ממארינבאד באותה רכבת בה נסע מוהרי"ד לבעלזא, ובתחנת רכבת של זשעלין (Zlín) התפצל הרכבת לשתים: חלק מהקרונות המשיכו מזרחה לכיוון בעלזא וחלק מהם נסע לווינה. כנראה שהקטר עבור הרכבת לווינה התאחרה אז החליט זיידא לנצל את ההזדמנות ולשהות במחיצת רבו לעוד קצת זמן, עד שיגיע הזמן לנסוע הלאה. כשמוהרי"ד ראה את הבחור מגיע לרכבת, שאלו לפשר הדבר שחזר אליהם וכששמע שיש איזה איחור, פנה לאחד הגבאים ואמר לו לתת לו לחם - זה היה "שווארץ פויעריש ברויט" ממה שנשאר בבית הרב ז"ל ולקחו אותם צידה לדרך. הגבאי רצה לתת רק חתיכת לחם וכשראה מוהרי"ד שהוא מתכונן לפרוס פרוסה מהלחם אמר לו שיתן לידיו את כל הלחם. מרן ניגש לחלון ומסר לזיידא את כל הלחם באומרו "נא דיר ברויט" (הא לך לחם). זיידא היה תמיד מודה שזכות מוהרי"ד עמדה לו להנצל הוא ומשפחתו מחרפת רעב בשנות המלחמה הקשות, ושמרן חזה מראש מה יכול לקרות ולכן הקדים רפואה למכה בברכתו שיהיה לו לחם.
No comments:
Post a Comment