בין הערבי"ם – בין שתי המלחמות
טאנטע שרה ספרה שזיידא משה חיים היה רוכל לבדים 'טקסטיל' בסביבות עיר הבירה וויען והיו כל אנשי האצולה מכל ערי הבירה באירופה מגיעים לקנות אצלו.
זיידא היה מאד אדוק ורצה שכל המשפחה תחזיק ביהדותם ולכן כשהיה רואה את אחיותיו קוראות בספרים חיצונים – שהיה נפוץ אז מאד שחילקו חינם אין כסף לכל הרוצה ליטול – היה תופס אותם הספרים וזורקם מביתם.
האחים בעק נדדו ללמוד תורה במאטערסדורף אצל הרב דשם שהחזיק שם ישיבה. בתו הרבנית ??????? סיפרה לבני המשפחה שלנו בהזדמנות שהיא עוד זוכרת את הניגונים שהבחורים בעק מווינה היו שרים בעתות שמחה ובשבתות, שהיו מנגנים טובים והטביעו חותמם החסידי על הבחורים בישיבה.
סיפרו לי שהרה"צ ר' שמעלקא פינטער מביקאווסק-וינה-לונדון העיד על ר' געציל בעק שהוא היה מהבחורים היחידים בוינה המודרנית ששמרו על גחלת היהדות ולא נמשכו אחרי רוח הזמן שכל הבחורים הלכו לגמנסיא להשתלם באיזה חכמת המלאכה מפני שבלעדי התעודה לא היו להשיג שידוך שכל הבנות רצו מישהו עם בילדונג שיביא פרנסה לבית אבל לא כן דרכו של הבחור געציל שעד גיל עשרים ותשע ישב באהלה של תורה.
בתור השתדלות להשיג טרף לביתו העתידית למד הלכות שחיטה, מילה וסופרות ונבחן יחד עם ר' יוחנן האכהייזער אשר בתור בחור מבערלין הגיע לוינה להבחן אצל הרה"ג ר' מאיר אראק זצ"ל ולבסוף השתדך איתו כשנכדו מנשה כותב השורות אלו לקח לאשה את בת ר' משה עזרא, בנו של ר' יוחנן ז"ל בשנת ה'תשמ"ז בלונדון.
כחלק מלימודיו להשתלם בתור מוהל מומחה, הוא למד את חוקי הרפואה השייכים לפצעים והטיפול בהם, באומרו שהוא רוצה להיות סמוך ובטוח באם יקרה איזה תקלה שיהיה לו הידע והנסיון לטפל במצב מבלי להביא את הילד לידי סכנה ח"ו.
No comments:
Post a Comment